השתלות שיניים בגיל 18-20, שבירה של מיתוס.

במקרים רבים קיים חסר של שיניים באזור הקדמי וכתוצאה מזה מתקיימת פגיעה אסתטית המונעת מהאנשים לחייך ולתפקד . ופוגעת גם בדימוי העצמי שלהם.

הסיבות לחסר השיניים הן רבות ומגוונות:
טראומה, מכה או תאונה הגורמת לאבדן של שיניים.
חסר מולד של שיניים- תופעה המתרחשת ב-2% מהאוכלוסיה , ופעמים רבות השן החסרה זו החותכת הצידית הקדמית.
מחלת חניכיים הגורמת לאבדן של שיניים.
עששת שלא טופלה בזמן וכתוצאה מכך היה צורך לעקור שן. או יותר.
הפתרון שנשמע אולטימטיבי להשלמת חסר השיניים הוא החדרה של שתל במקום והרכבה של כתר עליו.
פתרון זה הוא מצויין ומתאים אכן למרבית המקרים.

במקרים רבים בהם קיים חסר השן הוא מתרחש בנערים,נערות, בחורים או בחורות בגילאים צעירים, בני עשרה או בשנות העשרים לחייהם.
לדוגמא חסר של שן צידית מלידה שגורמת לתזוזה של שיניים לכיוון הרווח ולצורך ביישור שיניים.
בטיפול האורטודונטי , מתבצע יישור של השיניים , הזזתם למקומם הטבעי ופתיחה של רווח עבור השלמה של השן החסרה.

עד לאחרונה , רווחה הדיעה כי לאחר גיל 18, התפתחות הלסתות מסתיימת וניתן לבצע החדרה של שתלים.
מעדויות שנאספו בשנים האחרונות התברר, כי גם לאחר גיל 18, וגם בשנות ה20 ועד לגיל 30 ואף יותר ממשיכה גדילה של הלסתות והשיניים יחד עם החניכיים ממשיכים לצמוח ולגדול.
כאשר מחדירים שתל ללסת הוא מתקבע בעצם הלסת הבסיסית ואזור זה אינו משתתף בהמשך הגדילה והצמיחה של הלסת.

במידה והוחדר שתל באזור הקדמי , השיניים הסמוכות יחד עם החניכיים שלהן ימשיכו לצמוח יתקבל קו חניכיים לא המשכי והחיוך יפגע.
יתקבל מצב של שן שקועה עם חניכיים "גבוהות" לעומת השיניים הסמוכות בהן קו החניכיים יהיה נמוך יותר.